זהו המשפט המתאים ביותר לתאר את אבי, אינג' קוגן סולומון ז"ל.

לא נתקלתי, ואני מאמין שלא אתקל באדם שיאמר על אבי מילה רעה.

אבי היה בן אדם טוב לב, היה עוזר לכולם, אך יותר מכל היה מהנדס משכמו ומעלה.

את הישגיו ההנדסיים אפרט בהמשך, אך אתחיל בסיפור קצר אשר יבהיר, בצורה הטובה ביותר, מי היה אבי.

בתהליך של איסוף מסמכים לאחר פטירתו נתקלתי במכתב, אשר כתב לו קבלן שעבד אצלו במפעל ב-30/6/1993 ואבי נאלץ לסיים את ההתקשרות עמו. אני אצטט ממנו מספר קטעים.

'….היכרותנו הראשונה החלה לפני חצי יובל שנים עם הקמת מפעל אשבת באשדוד, מאז אני אישית וחברתי שהוקמה ב- 1975 קשורים בקשרי עבודה במתן שרות למפעלך.'

'…. ברצוני לציין, מאז החילותי את דרכי בעבודות עפר ( לפני כ- 32 שנה) לא פגשתי במסגרת עבודתי פרטנר הגון ומקצועי שכמוך, לכל אורך הדרך, גם בענינים שבהם דעותינו היו חלוקות עליהן, הפגנת הבנה ורמה אנושית שכל כך חסרה היום ברחובותינו.'

'… הפגישות העסקיות איתך תמיד התחילו ונגמרו באוירה של הסכמה הדדית והתחשבות.'

' אני מסיים את תקופת עבודתי במתן שרות למפעלך בהרגשה של סיפוק, שהרי מלבד התמורה הכספית שקיבלתי בצד עמלי, בכל השנים הללו, קיבלתי גם בונוס בעובדה שהיכרתי אדם כמוך.'

לא להרבה אנשים יוצא ללוות במשך תקופת חייהם את אביהם, כשם שאני ליוויתי את אבי.

הוא היה אבא וגם מעביד.

התמזל מזלי ללוות אותו בפן המקצועי למעלה מעשרים שנה. התחלתי בתור פועל, ולאחר שסיימתי את לימודי ההנדסה  שהיתי במחיצתו כמהנדס.

כמובן, שהוא לא ויתר לי ולא נתן לי זכויות, אלא להיפך, דרש ממני יותר.

אבי נולד בשנת 1924, בקישינב , מולדובה.

בשנת 1946 סיים את לימודיו, לאחר מאבק עיקש עם מוסדות ההשכלה הרומנית, אשר הקשו עליו לסיים את התואר, בגלל היותו יהודי.

בין השנים 1947 – 1963 עבד ברכבת רומניה בתור מהנדס ראשי, והיה גם מרצה במוסד להשכלה גבוהה בבוקרשט רומניה.

לפי עדותו, החיידק הציוני קינן בו כל שנות ילדותו ובגרותו, ולכן החליט לעלות לארץ ישראל, על מנת להגשים את חלומו להקים בית במדינת היהודים.

אבי היה מחלוצי הבניה הטרומית של שנות השבעים. הוא הגיע לישראל בשנת 1963, והחל מיד לעבוד ( ויתר על אולפן, על מנת שיוכל לפרנס את משפחתו) .

בין השנים 1963 – 1967 היה מהנדס בחברת 'רסטרום'. אחד מהפרויקטים הראשונים שלו היה אורט עמל ליידי דיוויס אשר ברח' בני אפרים 226 (אפקה) פינת רח' קק"ל/שלונסקי תל אביב. כבר שם הוכיח את כשרונו כאשר הצליח לבנות את המבנה בעל הקשתות ההפוכות שהיה מבנה ראשון מסוגו במדינת ישראל.

אט אט, התגלה כשרונו, והוא מצא את דרכו אל העיר אשדוד, שם בשנת 1969 הקים בשביל חברה ( אשר ידועה כיום בשם 'קבוצת אשטרום'), מפעל לייצור אלמנטים טרומים. המפעל נקרא 'אשבת'.

באותה עת בארץ היה מפעל אחד שייצר מוצרים מסוג זה , והוא היה של חברת 'סולל בונה'.

כבר ב-1970, התחיל אבי להוות מתחרה רציני לחב' 'סולל בונה', כאשר החל לקחת עבודות שהיו בבעלותה, כגון: כלונסאות דרוכים לנמל אשדוד, וקורות דרוכות לגשרים. הגשר הראשון במחלף לטרון , הקורות הדרוכות היו מייצורו.

אבי המציא מספר שיטות ייצור, ואף היה חלוץ בהבאת טכנולוגיות ייצור שלא היו במדינת ישראל.

אדני רכבת מבטון דרוך, היו המוצר המוביל של המפעל במשך כל תקופת עבודתו ( עד שנת 2010).

הוא החל לייצר אדני רכבת כבר בשנת 1979 ועד לפרישתו בשנת 2010 המפעל היה המפעל היחידי במדינת ישראל, שמייצר אדני רכבת.

על שיטת ייצור אדני רכבת, הוא הוציא פטנט, וניתן לומר שבזכותו, שודרג משמעותית מערך מסילות הרכבת במדינת ישראל.

אבי המציא שיטה לייצור מקלטים טרומים בצורת האות 'חית' אשר הייתה ייחודית. הייחוד היה בפשטות המוצר. ייצור פשוט, הובלה פשוטה והרכבה פשוטה.

אלמנט נוסף שהיה מיוחד והיה בלעדי במשך יותר משני עשורים, היה אלמנט קירוי גג קל מבטון שהיה נקרא 'קנלטה'. גם על שיטת ייצור  של אלמנט זה, הוציא פטנט.

אלמנט ה'קנלטה' היה ייחודי למבנה תעשיה עם גג קל (גג שאי אפשר לבנות עליו עוד קומה). ה'קנלטה' יכולה לגשר על מפתחים של עד 30 מ.א. כאשר עובי הבטון באלמנט הוא 9 ס"מ!!!

אבי , אמנם לא היה הראשון, שייצר לוח"דים  ( לוחות חלולים דרוכים) במדינת ישראל, אך כאשר התחיל עם הייצור בתחילת שנות השמונים, הוא היה החלוץ שהביא שיטת ייצור אירופאית ייחודית, שחלק מהמתחרים אימצו, וכיום ישנם יצרנים חדשים של לוח"דים, שאימצו אף הם את השיטה. אבי הוסיף לשוק לוח"ד בעובי 50 ס"מ, אשר היווה אלמנט קירוי, אשר נותן פתרון לקירוי מפתחים עד 21 מ.א, במקום אלמנט שהיה בשוק,  ונקרא 'קמץ כפול' (עם גובה של 80 – 100 ס"מ). כך ניתן לקבל את אותו פתרון קירוי, אבל לחסוך בגובה המבנה.

ב-1994, בהיותי בשנתי האחרונה ללימודי ההנדסה, זכיתי להיות שותף עמו בהבאת שיטת גישור שנקראת  'מקטעים טרומים'. הגשר היה בצומת חיל השריון בתל אביב, והיה הגשר הראשון שבוצע בנתיבי איילון, ובמדינת ישראל בשיטה זו. לאחר מכן ראו המתחרים כי השיטה טובה, והחלו לבצע פרויקטים בשיטה זו.

באותה שנה (1994 ) החליטה חברת 'אשטרום' לבנות את המרינה הכחולה בעיר אשדוד. גם לפרויקט זה נרתם אבי, וביצע בעבורם רציפים, על טהרת האלמנטים הטרומים. כלונסאות דרוכים, ראשי כלונסאות טרומים ופלטות רציף. גם הביסוס הימי היה בעזרת קיסונים טרומים ושובר הגלים נבנה באמצעות 'דולוסים' , שזה אלמנט מרחבי המשמש לבניית שובר גלים.

המפעל אותו הקים, קיים עוד היום (שנת 2015), ואני סבור שהתשתיות שבנה במפעל זה, ימשיכו לשרת את החברה לה הקים את המפעל עוד שנים רבות.

במשך שנות עבודתו, עבד במרץ אך בצנעה, ואחד המשפטים שייחד אותו, ושהיה חוזר עליו מדי פעם ' ירון…. אחרים שיפרסמו, אתה תעבוד….'

זה היה אבי, אינג' קוגן סולומון ז"ל. איש פשוט, אך משכמו ומעלה, אשר צניעותו ודרכו הישרה, הובילה אותו להישגים כה משמעותיים בחייו, ושאת מורשתו יש לי את הזכות להמשיך.